Rosh Hashanah
Daf 19a
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיָה הַלּוּלָב נִיטַּל בַּמִּקְדָּשׁ שִׁבְעָה וּבַמְּדִינָה יוֹם אֶחָד. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְהֵא לוּלָב נִיטָּל בַּמְּדִינָה שִׁבְעָה זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ וְשֶׁיְּהֵא יוֹם הֶנֶף כּוּלּוֹ אָסוּר:
Traduction
En principe, on prenait le lulav au Temple pendant les 7 jours de la fête des tentes, et au dehors au 1er jour seul. Après la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï institua la règle de prendre partout le lulav pendant les 7 jours en souvenir du Temple, et de s’abstenir de toute consommation de produits nouveaux au jour entier de la consommation de l’omer (prémice) au Temple (le 16 Nissan)–. (133)La Guemara de ce est reproduite textuellement du (Suka 3, 11) (12), ci-dessus, p. 29, où est aussi cette Mishna.
Pnei Moshe non traduit
מתני' בראשונה היה הלולב ניטל במקדש שבעה. דכתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים:
ובמדינה יום אחד. דכתי' ולקחתם לכם ביום הראשון ולא כתיב כאן לפני ה' אלהיכם:
זכר למקדש. דמצוה לעשות זכר למקדש דאמר קרא ציון אין דורש לה מכלל דבעי דרישה:
ושיהא יום הנף. של העומר שהוא ט''ז בניסן כולו אסור לאכול חדש כמפורש הטעם לעיל בפ' לולב הגזול בהל' י''א:
מתני' בראשונה. קוד' שאירע הקילקול היו מקבלין עדות החודש כל היום ל':
משנה: בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחוֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם. פַּעַם אַחַת נִשְׁתָּהוּ הָעֵדִים מִלָּבוֹא וְקִילְקְלוּ הַלְוִיִּם בַּשִּׁיר. הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא עַד הַמִּנְחָה. בָּאוּ עֵדִים מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָן נוֹהֲגִין אוֹתוֹ הַיּוֹם קוֹדֶשׁ וּלְמָחָר קוֹדֶשׁ. מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁיְּהוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ כָּל הַיּוֹם.
Traduction
En principe, on accueillait toute la journée les témoignages relatifs à la consécration de la néoménie. Comme un jour les témoins tardèrent à venir et qu’en raison de l’attente de leur arrivée (le 30 du mois) les lévites commirent une omission de chant (ne sachant s’ils devaient chanter l’office ordinaire à l’offre du sacrifice quotidien, ou celui de la fête, en usage à la néoménie), on établit la règle de ne jamais accueillir ces témoins que jusqu’aux vêpres (afin d’être fixé à ce moment). S’ils venaient après cet instant, on adoptait ce jour même comme étant sacré (pour éviter toute équivoque l’an suivant au même jour), et le lendemain était aussi sacré. Depuis la destruction du Temple, R. Yohanan b. Zaccaï a adopté pour règle d’accueillir ces témoins (134)A Iabneh, ajoute M. Neubauer, ib. p. 75. toute la journée (lesdits inconvénients n’existant plus).
Pnei Moshe non traduit
פעם אחת נשתהו העדים מלבוא. עד בין הערבים ונתקלקלו הלוים בשיר של תמיד של בין הערבים שלא אמרו בו שירה כלל לפי שרוב פעמים היו העדים באים קודם המנחה ולפיכך היו נוהגים בו לומר שיר של י''ט בתמיד של בין הערבים ולתמיד של שחר שעל הרוב עדיין לא היו העדים באים ולא ידעו אם יתקדש היום אם לאו לא תיקני לו שיר של יו''ט אלא שיר של חול היו אומרים ואותו הפעם הגיע שעת הקרבה של תמיד של בין הערבים ועדיין לא באו העדים לא ידעו הלוים מה שיר יאמרו אם שיר של חול או של יום טוב שאפשר שיבואו העדים מיד ויתקדש היום ולא אמרו שירה כלל והתקינו שלא יהו מקבלין אלא עד המנחה ואם לא באו עד מן המנחה ולמעלה אע''פ שלא יתקדש היום ויעברו את אלול ויקדשוהו למחר מכל מקום הואיל והתחילו לנהוג בו קדושה דשמא יבואו עדים ויתקדש היום נוהגין בו קדושה ואסור בעשיית מלאכה ומשום דילמא אתי לזלזוליה ביה לשנה הבאה ויעשו בו מלאכה בתחלת היום שיאמרו אשתקד נהגנו בו קודש ומן המנחה ולמעלה חזרנו ונהגנו בו חול לפיכך גומרין אותו היום בקדושה ולמחר קודש שזהו י''ט:
משחרב ביה''מ. ואין כאן חשש קלקול השיר ולא קרבן התקין רבן יוחנן בן זכאי שיחזור הדבר ליושנו ושיהו מקבלין עדות החודש כל היום ולקדשו היום ולא עשו ב' ימים:
הלכה: כְּתִיב וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛יִ יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים: אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. בְּשִׂמְחַת הַלּוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת שְׁלָמִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. מָאן דְּאָמַר. בְּשִׂמְחַת הַלּוּלָב הַכָּתוּב מְדַבֵּר. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן דְּבַר תּוֹרָה וּשְׁאָר כָּל הַיָּמִים מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר תַּקָּנָה.
Traduction
הלכה: וְהֵן שֶׁיְּהוּ כָל הַדְּרָכִים הָאֵילּוּ בָהּ. רוֹאָה וְאֵינָהּ שׁוֹמַעַת. כְּגוֹן יְרוּשָׁלִַם מִלְּמַעֲלָן וְעִיר מִלְּמַטָּן. וְשׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ רוֹאָה. הָהָר מַפְסִיק. רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבוֹא. 19a חוּץ לִתְחוּם. רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וְאֵינָהּ יְכוֹלָה לָבוֹא. הַנַּחַל מַפְסִיק. רִבִּי יוֹנָה בָעֵי. הָ‍ֽיְתָה יְכוֹלַה לָבוֹא בְּעֵירוּבִין. הֵיךְ מַה דְאַתְּ אֲמַר בִּירוּשָׁלִַם. שֶׁכָּל עִיר שֶׁהִיא רוֹאָה וְשׁוֹמַעַת וּקְרוֹבָה וִיכוֹלָה לָבוֹא תּוֹקְעִין בָּהּ. וְאָמַר אַף בְּיַבְנֶה כֵן. יְרוּשָׁלִַם דְּבַר תּוֹרָה וְהָעֲייָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ דְּבַר תּוֹרָה. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דְּבַר תּוֹרָה. וְיַבְנֶה מִדִּבְרֵיהֶן וְהָעֲייָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לָהּ מִדִּבְרֵיהֶן. וְרַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּיי מַתְקִין עַל דִּבְרֵיהֶן. וְיֵשׁ תַּקָּנָה אַחַר הַתְקָנָה.
Traduction
Toutefois, une telle ville devra réunir tous les avantages qui viennent d’être énoncés. Ainsi, si l’on voit de là Jérusalem, sans l’entendre, lorsque p. ex. Jérusalem se trouve sise plus haut que cette ville, ou bien si l’on entend de là les bruits de la capitale sans la voir, au cas où une montagne se trouve dans l’intervalle; ou encore si l’on entend les bruits de la capitale et on la voit, mais qu’en dépit du voisinage on ne peut pas y arriver, parce qu’un cours d’eau se trouve dans l’intervalle, on ne pourra pas y faire sonner le cor en un tel jour. R. Yona demanda: Si l’on peut arriver à une ville voisine à l’aide du symbole de l’eruv, reste-t-elle considérée comme étant en dehors de la limite shabatique, pour l’interdit du cor le samedi? (Question non résolue). Puisqu’à l’égard de Jérusalem, il est dit que dans toute ville voisine d’où l’on voit la capitale, d’où on l’entend, et qui est placée dans la même limite shabatique, la sonnerie du cor est autorisée le samedi, pourquoi, à l’égard de Yabneh, les mêmes privilèges ne sont-ils pas applicables aux environs? Comme il s’agit à Jérusalem d’une prescription biblique, elle s’étend au voisinage; tandis qu’à Yabneh, ladite autorisation a été introduite par mesure rabbinique, laquelle ne saurait avoir plus d’extension. R. Yohanan b. Zaccaï, qui l’a établie pour la capitale, n’a pas pu l’établir pour Yabne, parce qu’on n’admet pas une institution (non légale) superposée à une autre institution du même degré.
Pnei Moshe non traduit
ושומעת. אעפ''י ששומעת אלא שאינו רואה ירושלים וכגון שההר מפסיק ביניהם:
רואה וכו'. אף על פי שיש לה אלו השנים אלא שאינה יכולה לבא וזו היושבת חוץ לתחום ואימעוט מקרובה:
ר' יונה בעי היתה יכולה לבא על ידי עירובין. מהו אם קרינן בה יכולה לבא או דילמא אפי' כן קרינן בה אינה יכולה לבא דזימנין יאבד העירוב א''נ דבעינן דלעולם יכולה לבוא אפי' בלא עירוב הוא דבעינן ולא איפשיטא:
היך מה דאת אמר וכו'. קושיא היא אמאי לא אמרינן דכמו דגבי ירושלים שכל עיר וכו' ואימר אף ביבנה כן ואמאי לא התקין רבן יוחנן בן זכאי שיהא זה גם ביבנה שכל עיר שהיא רואה וכו' ומשני דלא דמי דבשלמא ירושלים ד''ת שתוקעין בה בשבת והעיירות הסמוכות לה ד''ת כלומר שנוסף הוא על מקום שהוא ד''ת שם וכדמסיים ואזיל ורבן יוחנן בן זכאי מתקין על ד''ת כלומר דשפיר שייך שמתקינין ומוסיפין על המקום שהוא מד''ת אבל יבנה היא גופה מדבריהן הוא והעיירות הסמוכות לה מדבריהן בתמיה וכדמסיים ורבן יוחנן בן זכאי יהא מתקין להוסיף על דבר שהוא מדבריהם וכי יש תקנה אחר התקנה:
רִבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. יָ‍ֽצְאוּ בֵית דִּין מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְלֹא הָיוּ תוֹקְעִין. רִבִּי יוֹסֵה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי סִימוֹן. אֲפִילוּ מִבַּיִת לְבַיִת. אֲפִלוּ מִטְּרִיקְלִין לְקֳיְטוֹן. אָמַר לֵיהּ. בִּירְבִי. עַד כָּאן שָׁמַעְתִּי.
Traduction
R. Simon dit au nom de R. Josué b. Levi: dès qu’un tribunal a quitté une ville, celle-ci n’a plus la faculté de sonner du cor le samedi. En est-il de même, lui demanda R. Yossé, en cas de déplacement d’une maison à une autre, ou seulement du triclinium (grande chambre) à une autre pièce intérieure coitwn? -Je ne sais, répondit R. Simon, car chez mon maître R. Josué b. Levi, il n’a été question que du déplacement d’une ville à une autre.
Pnei Moshe non traduit
יצאו ב''ד ממקום. שהן יושבים למקום אחר לא היו תוקעין ור' יוסי בעי לפני ר' סימון אם אפי' מבית לבית או מטרקלין לקיטון והוא החדר שמבפנים נמי בכלל או לא:
א''ל ר' סימון בי רבי שלי והוא ריב''ל עד כאן שמעתי ממקום למקום ותו לא שמעתי ממנו:
חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יוֹנָה. כְּמַה דְאַתְּ אֲמַר תַּמָּן. וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֛ה לַ‍ֽיי שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. וְדִכְווָתָהּ וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים. אֵין שִׁבְעָה בְלֹא שַׁבָּת. אֲמַר לוֹן. שַׁנְייָא הִיא. דִּכְתִיב וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם בַּיּ֣וֹם הָ‍ֽרִאשׁ֗וֹן. חָלַק הָרִאשׁוֹן מֵהֶן. מֵעַתָּה בַמִּקְדָּשׁ יִדָּחֶה. וּבִגְבוּלִין לֹא יִדָּחֶה. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. אִילּוּ הֲוָה כְתִיב וּלְקַחְתֶּם לִפְנֵי יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶם הָיִיתִי אוֹמֵר. כָּאן רִיבָה וּבְמָקוֹם אַחֵר מִיעֵט. אֶלָא וּלְקַחְתֶּ֨ם לָכֶ֜ם. מִכָּל מָקוֹם. וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵ֛י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ֖ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ‍ֽים. בִּירוּשָׁלַ‍ִם.
Traduction
Pnei Moshe non traduit
גמ' כתיב ושמחתם לפני ה' אלהיכם וכו'.גרסינן להא לעיל פ' לולב הגזול שם עד סוף הלכה ומפורש היטב וע''ש:
Rosh Hashanah
Daf 19b
משנה: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה וְעוֹד זוֹ הִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁאֲפִילּוּ רֹאשׁ בֵּית דִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים הוֹלְכִין אֶלָּא לִמְקוֹם הַוַועַד:
Traduction
R. Josué b. Qorha dit que R. Yohanan b. Zaccaï établit encore cette règle: en quelque endroit que se trouve le chef du tribunal qui prononce la consécration de la néoménie, les témoins n’ont qu’à se rendre à la salle de réunion (où la proclamation a lieu).
Pnei Moshe non traduit
מתני' אמר ר' יהושע בן קרחה וכו' שאפי' ראש ב''ד בכל מקום. שנצרך לפרוש ממקום הועד למקום אחר והרי עיקר מצות קידוש החדש תלויה בו כדתנן בפרק ב' ראש ב''ד אומר מקודש אפ''ה לא היו העדים צריכין לילך אחריו אלא ילכו למקום הועד שסנהדרין יושבים שם והם יקדשוהו בלא ראש בית דין:
משנה: סֵדֶר בְּרָכוֹת אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת וּקְדוּשַּׁת הַשֵּׁם וְכוֹלֵל מַלְכִיּוֹת עִמָּם וְאֵינוֹ תוֹקֵעַ. קְדוּשַּׁת הַיּוֹם וְתוֹקֵעַ. זִכְרוֹנוֹת וְתוֹקֵעַ. שׁוֹפָרוֹת וְתוֹקֵעַ. וְאוֹמֵר עֲבוֹדָה וְהוֹדָייָה וּבִרְכַּת כֹּהֲנִים דִּבְרֵי רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי.
Traduction
Voici l’ordre des bénédictions composant l’amida additionnelle du nouvel-an: celle où il s’agit des patriarches, celle de la résurrection des morts, celle de la sanctification divine, où l’on intercale des allusions à la Royauté de Dieu, sans faire sonner le cor; puis, le récit des sacrifices spéciaux du jour, suivi de la sonnerie du Shofar, ainsi que la série de versets consacrés au souvenir et celle du Shofar, toutes deux suivies de sonneries. Puis on dira la prière du culte (avoda), l’action de grâce et la bénédiction des cohanim. Tel est l’avis de R. Yohanan b. Nouri, non de R. aqiba.
Pnei Moshe non traduit
מתני' סדר ברכות אומר אבות. אומר ברכת מגן אברהם וגבורות אתה גבור וקדושת השם אתה קדוש עם הג' קדושות וכולל לברכת מלכיות עמם ואינו תוקע:
קדושת היום. אתה בחרתנו שבו נזכר לקדישת היום ותוקע שלש תקיעות של שלש שלש כדתנן לקמן:
זכרונות וכו'. כדיליף בגמרא מקראי דכתיב זכרון תרועה זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות וכתיב והיו לכם לזכרון לפני ה' אלהיכם אני ה' אלהיכם ומה ת''ל אני ה' אלהיכם לימד על כל מקום שיש שם זכרונות ושופרות יהיו מלכיות עמהן ומקדימין המלכיות כדקאמר בגמרא אמר הקב''ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה לפני זכרוניכם לטובה ובמה בשופר:
הלכה: בִּיהוּדָה נָהֲגוּ כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּבַגָּלִיל נָהֲגוּ כְרִבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. עָבַר וְעָשָׂה בִיהוּדָה כְגָלִיל וּבְגָלִיל כִיהוּדָה יָצָא.
Traduction
Quant au rituel, en Judée on suivit l’ordre de R. aqiba, et en Galilée celui de R. Yohanan b. Nouri (136)''J. (Pessahim 4, 1) fin ; cf. Neubauer, ib. p. 182.''; si par mégarde on avait suivi en Judée la règle adoptée en Galilée, ou à l’inverse, la valeur du fait accompli subsistera. – (137)Suit une phrase reproduit du (Sheviit 10, 2), ci-dessus (3, 1)..
Pnei Moshe non traduit
גמ' ביהודה נהגו וכו' עבר ועשה ביהודה. כמנהג בגליל או איפכא יצא שבדיעבד אינו מעכב:
הלכה: כֵּיני מַתְנִיתָה. לִמְקוֹם הַווַעַד שֶׁלְחוֹדֶשׁ.
Traduction
Par ''salle de réunion'' dont parle ici la Mishna, il faut entendre celle qui est spéciale à la néoménie.
Pnei Moshe non traduit
גמ' כיני מתניתא. כן צריך לפרש המתני' למקום הוועד של חדש ששם מקדשין אותו וכלומר דלא תנינן אלא לענין קידוש החודש בדווקא שאינן צריכין להלך אחר הראש בית דין וטעמא דאם אתה מטריחן נמצאת מכשילן לעתיד לבא אבל בדיני ממונות צריך הבעל דין לילך אחר ראש ב''ד שהזמינו לבא לפניו לדין:
הלכה: 19b אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. מִפְּנֵי מַעֲשֶׂה שֶׁאִירָע. פַּעַם אַחַת נָ‍ֽפְלָה הֲבָרָה בָעִיר וּבָאוּ סַרַקִיִּים וּנְטָלוּם וְנִתְקַלְקלוּ הַלְוִיִּם בַשִּׁיר. אָמַר רִבִּי אָחָא בַר פָּפָּא קוֹמֵי רִבִּי זְעוּרָה. חֲבֵרַייָא בְעוֹן קוֹמֵי רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן. בְּשֵׁם מָן רִבִּי אָמַר לָהּ. אֲמַר לוֹן. דִּכְווָתְכוֹן דְּאִית לְכוֹן רְבָבִין סַגִּין. בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אֲמַר לֵיהּ. וְרִבִּי לָא מַייְתֵי לָהּ טַעֲם דַּהֲלָכָה. דְּתַנֵּי. שִׁירוּ שֶׁלְחֲמִישִׁי הָיוּ אוֹמְרִים. הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ. וּבְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הָיוּ אוֹמְרִים. הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ. חָל יוֹם טוֹב לִהְיוֹת בַּחֲמִישִׁי. בַּשַׁחֲרִית הָיוּ אוֹמְרִים. הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ. וּבַמִּנְחָה הָיוּ אוֹמְרִים. הֲסִיר֣וֹתִי מִסֵּ֣בֶל שִׁכְמ֑וֹ. אִם בָּאוּ מִן הַמִּנְחָה וּלְמַטָּן אוֹמְרִים. הַ֭רְנִינוּ לֵאלֹהִ֣ים עוּזֵּ֑נוּ. לֹא נִמְצְאוּ אוֹמְרִים שִׁיר וְכוֹפְלִין אוֹתוֹ.
Traduction
R. Samuel b. Nahman dit: l’erreur d’omission commise par les Lévites est survenue par suite de ce fait: un jour, un bruit fâcheux se répand en ville, d’après lequel des Bédouins auraient surpris les témoins de la Néoménie en route et les auraient enlevés prisonniers; croyant que c’était la cause du retard, les lévites en furent troublés. R. Aha b. Papa dit devant R. Zeira que les compagnons demandèrent en présence de R. Samuel b. Nahman, au nom de qui Rabbi (l’auteur anonyme de la Mishna) a rapporté le fait survenu aux lévites? Comme vous vous référez, leur dit-il, à tel ou tel de nos maîtres importants, il s’est référé à R. Josué b. Levi. Quant au fait de l’erreur sur lequel Rabbi ne s’est pas expliqué, on en connaît l’objet d’après cet enseignement: La cantique du 5e jour consistait dans le Psaume (Ps 81, 2) qui commence ainsi: Chantez en l’honneur de Dieu notre force, etc. Au nouvel-an, on disait les versets (ib. 7): J’ai déchargé son épaule du fardeau, etc. Lorsque ce jour de fête se trouvait un jeudi on disait au matin les premiers versets: Chantez à Dieu notre force, etc.; et l’après-midi, les suivants: J’ai déchargé son épaule, etc. Or, si les témoins n’arrivent qu’après l’heure des vêpres, les lévites redisaient à l’office du soir le 1er verset du psaume, se contentant de répéter le même chant (et c’est ce qui arriva).
Pnei Moshe non traduit
גמי' מפני מעשה שאירע. באותו הפעם לפיכך נשתהו העדים מלבוא שפעם אחת נפלה קול הברה בעיר ובאו וכו' כלומר שנפלה הברה שבאו הסרקיים והן ישמעאלים הגזלנים ונטלום להעדים ונתעכבו בידיהם וע''י כך נשתהו מלבוא ומתוך כך נתקלקלו הלוים בשיר:
בשם מאן רבי אמר לה. רבי שסידר את המשנה וסתם דבריו ולא פי' מה היה הקלקול בשם מי אמר לה:
אמר לון דכוותכון. אפשר כמו שאתם נוהגין בהלכה דאית לכון רברבין סגין הרבה רבנים זה אומר בשם רבו כך וזה בשם רבו לא כן רבי אלא בשם רבי יהושע בן לוי אמר לה אלא ורבי לא מייתי לה לטעם דהלכה בהמתני' במה היה הקלקול דתני וכו' וכלומר ומברייתא זו שמעינן לה מה היה הקלקול:
שירו של חמישי. בשבת בכל השנה היו אומרים הרנינו ובראש השנה לא היו פותתין מהרנינו אלא אומרים הסירותי מסבל מפני שבר''ה יצא יוסף מבית האסורים ואם חל יום טוב של ראש השנה להיות בחמישי היו אומרים בשחרית הרנינו לפי שעל הרוב עדיין לא באו עדים והיו אומרים בשיר של ה' בחול ובמנחה דעל הרוב כבר באו עדים היו אומרים הסירותי וגו' שיר של יו''ט ועכשיו אם באו עדים מן המנחה ולמטן כלומר אחר המנחה ובתמיד של בין הערבים שהקריבו ועדיין לא היו העדים והיו אומרים עוד פעם אחד הרנינו שלא היו אומרים הסירותי שאפשר שלא יבואו עדים כלל היום וא''כ לא נמצאו אומרים שיר וכופלין אותו שהיו אומרים הרנינו ב' פעמים והוא שיר של חול היום וזהו הקלקול באותו פעם:
רִבִּי אָדָא דְקַיְסָרִין בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. כְּבַר עָבַר רוּבּוֹ שֶׁלְיוֹם בִּקְדוּשָּׁה.
Traduction
R. Ada de Césarée au nom de R. Yohanan, est d’avis qu’une grande partie de la journée s’est ainsi passée dans l’attente de la sainteté, et il faudra la terminer de même à l’état sacré.
Pnei Moshe non traduit
כבר עבר רובו של היום בקדושה. לפיכך נוהגין אותו היום לגמרי בקדושה וכדפרישי' במתני':
אָמַר רִבִּי חִייָה בַּר בָּא. רִבִּי יוֹחָנָן מְפַקֵּד לְאִילֵּין דִּכְנִישָׁא דִכִיפְרָא. סַבֻין מְטוּל ומֵיעוּל עַד דּוּ אִימָמָא וְאַתּוּן מַדְכִּרִין זְמַנּוֹ וְעִיבּוּרוֹ.
Traduction
R. Hiya b. Aba raconte (135)J. (Taanit 4, 3) fin ( 68b). que R. Yohanan recommandait aux chefs de la Synagogue de Kifra de se promener en long et en large devant cet édifice, aussi longtemps qu’il fait jour (afin de reculer autant que possible l’office de Minha), dans l’espoir que pendant ce temps les témoins attendus viennent annoncer la Néoménie; ce qui permettait d’indiquer la mention dans cette dernière prière et de dire si le mois précédent est bissextile.
Pnei Moshe non traduit
ר' יוחנן מפקד לאילין דכנישא דכיפרא סבין. היה מצוה לאלו הזקנים של בה''כ דמקום כיפרא מטול ומיעל עד דהוא יממא שיהו מטיילין והולכין אנה ואנה בעוד שהוא יום וביום ל' היה ולא באו עדיין העדים ושלא יתפללו מנחה כל זמן שיכולין להתעכב:
ואתון מדכרין זמנו ועיבורו. כלומר דשמא בין כך ובין כך יבואו עדים ואז תתפללו מנחה ואתם מרויחין שתזכרו במנחה כמו שנתקדש היים בזמנו ויכולין אתם לומר יום ר''ח או יום הזכרון הזה וכן בעיבורו שהוא למחר ביום ל''א כדתנינן נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש וקמ''ל בזה שיכולין הן להמתין מלהתפלל מנחה כל זמן שהוא יום ואם שלענין קדושה כבר תנינן שנוהגין ב' ימים בקדושה אם יבואו אחר זמן המנחה שהוא זמן תמיד של בין הערבים אלא שרבי יוחנן בא לומר שימתינו מלהתפלל מנחה כל זמן שהוא עדיין יום כדי שיזכירו במנחה קדושת היום וכדאמרן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source